לא "קארט בלאנש"
הגבלת סמכות הבנקים לסגור חשבון עו"ש של לקוח מפאת חשד להלבנת הון
- במהלך השנה האחרונה החלו להגיע לפתחנו יותר ויותר מקרים בהם בנק החליט להודיע ללקוח, באופן פתאומי, על סגירת חשבון העו"ש שבבעלותו מפאת "חשד" להלבנת הון. תיקון לחוק איסור הלבנת הון שנכנס לתוקף בסוף שנת 2016 ומספר חוזרים של המפקח על הבנקים שפורסמו בעקבות אותו תיקון העצימו את מעמדם של הבנקים בעניין זה והרחיבו את היקף סמכויותיהם. בחלק גדול מהמקרים, הסאגה מתחילה בדרישה מצד הבנק לקבל רשימה בלתי-נגמרת – ולא אחת גם לא ריאלית – של מסמכים ואישורים מידי הלקוח, כתנאי לאי-סגירת החשבון. אי-עמידה באותן דרישות מביאה גם היא, בסופו של יום, לסגירת החשבון בטענה כי התעורר אצל הבנק "חשד" להלבנת הון.
- אף שסגירת חשבון עלולה למוטט, בלחיצת כפתור, גם עסקים מבוססים היטב, לבנקים די "בחשד" בלבד להלבנת הון כדי לקבל את ההחלטה. הם אינם נדרשים להוכיח לפני כן דבר בראיות. מספיק שהגורם הספציפי בסניף או במחלקת הציות של הבנק יחשוש או יחשוד או פשוט לא יבין את הדברים נכונה. החשבון ייסגר וללקוח "יש אחות".
- ואולם, בחלק ניכר מהמקרים מדובר בפגיעה בזכויות הלקוח בניגוד לדין. התנהלות נכונה מול הבנק בזמן אמת וכשנדרש, גם פניה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה נגד סגירת החשבון, יכולות למנוע פגיעה קשה זו.
- סמכות הבנקים אינה "קראט בלאנש". לאור מעמדם המונופוליסטי בשוק חשבונות העו"ש, המחוקק ביקש להגן על ציבור הלקוחות ולחייב את הבנקים לספק שירותים בסיסיים אלו, למעט במקרים חריגים. חשבון עו"ש אף הוגדר בפסיקה כאמצעי חיוני לניהול החיים הכלכליים, שניהולו נתפס כזכות בסיסית. סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הבנקאות") קובע, כי אין באפשרותו של בנק לסרב "סירוב בלתי סביר" לבקשת הלקוח לפתוח חשבון עו"ש או להמשיך ולנהל חשבון עו"ש קיים. בהצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח), הובהר כי: "מאחר שהתאגידים הבנקאיים נהנים מהיתרון שהשירותים שהם נותנים נתייחדו להם ואסור לאחר לתיתם, יש לחייב אותם לתת שירותים אלה לציבור".
- עוד חשוב לציין כי מבחינה זו, בפסיקת בתי המשפט נקבע כי אישור הבנק לנהל חשבון עו"ש תחת מגבלות שקול לסגירת החשבון וסירוב להפעילו, לכל דבר ועניין. כמו כן, אף שהבנקים רשאים לדרוש מידע ומסמכים, על מנת לברר את חשדותיהם בדבר הלבנת הון, גם סמכות זו אינה בלתי מוגבלת. סעיף 2 לחוק הבנקאות מוסיף וקובע כי "התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו".
- אמת, ברמה המערכתית לבנקים ישנו תפקיד חשוב במלחמה למניעת הלבנת הון. אולם, בסופו של יום, בכל מקרה ומקרה מי שמקבל את ההחלטה וחורץ את גורל הלקוח הוא הגורם הספציפי מטעם הבנק המטפל באותו חשבון. שיקול דעתו ייקבע מהו "סירוב בלתי סביר" לניהול החשבון או אילו מסמכים יידרש הלקוח להציג, כתנאי לאי-סגירתו. למרות, שרבים מאותם גורמים במערכת הבנקאית, חכמים ויודעים את התורה – חלקם לא מושלמים ולפעמים, טועים. גם כשהדרך רצופה כוונות טובות. במקרים רבים, אף אם הגורמים המקבלים את ההחלטות בכל מקרה ספציפי מכירים את המצב המשפטי כראוי (וגם זאת לא תמיד), הם אינם מעורים די הצורך בפרקטיקה העסקית בתחום הפעילות של אותו לקוח ולכן, פעילות חוקית, כשירה ומקובלת עשויה להיתפס בעיניהם בשוגג כפעילות "חשודה".
- למרבה המזל, בתי המשפט אינם אדישים לפגיעה הקשה העלולה להיגרם ללקוחות כתוצאה מסגירת חשבונותיהם. בבית המשפט ניתנת ללקוח ההזדמנות להביא את טענותיו והסבריו כראוי. השיח מול הבנק, המאופיין בפערי כוחות גדולים ולעיתים בהתנהלות כוחנית כלפי הלקוח, מתאזן. לא אחת בתי המשפט מוציאים צווי מניעה ומונעים את הסירוב להמשיך לנהל את החשבון, היות ומדובר ב"סירוב בלתי סביר", בניגוד לסעיף 2 לחוק הבנקאות. לפעמים, די בפניה לבית המשפט, תוך פירוט הטענות בכתב ובצורה מסודרת, על מנת שהטיפול באותו מקרה יועבר לגורם אחר בבנק, אשר יבין אחרת את מצב הדברים ויגיע עם הלקוח להבנות, שיאפשרו את המשך הפעילות השוטפת.
- מן המקרים שנדונו בפסיקה אנו למדים כי מוטב ללקוח לתעד כמה שיותר את שיחותיו מול הבנק, למן הרגע הראשון ולמעשה, כבר מתחילת התהליך לפתיחת החשבון. כמו כן, מוטב למלא את טפסי פתיחת החשבון באופן שיתאם למצב הדברים בפועל ככל הניתן, שכן הבנק עשוי לבקש בעתיד להצביע על כל פער – גם טכני או סתמי – בין הטפסים לבין פעילות הלקוח בפועל, כבסיס לחשדותיו. כל אימת שמתחילה ה"סאגה" המתוארת לעיל והבנק מתחיל להעביר ללקוח דרישות לקבלת הבהרות ומסמכים בקשר לפעילותו, מוטב לדרוש מהבנק בכתב רשימה מסודרת וברורה של כל דרישותיו ובכל מקרה, יש לשתף פעולה עם הבנק. ככל שהדרישות אינן ישימות או בלתי-סבירות כמובן שניתן ונדרש להעלות זאת. מנגד, יש להבהיר כי סירוב הלקוח לשתף פעולה או למסור מידע ומסמכים עשוי להיחשב, שלעצמו, בסיס לסירוב סביר מצד הבנק להמשך ניהול החשבון. לכן, מוטב להימנע מסירוב למסירת מידע ו/או מסמכים, אך ככל שהדבר הכרחי יש לעשות זאת לצד מתן הנמקה לגיטימית וברורה לדבר.